טור דעה : M!CHAELA MIZ@N
״בעבר האמינו כי אם משהו יפה, אזי סך חלקיו יפים גם כן, התפיסה כיוונה לכך שאין דבר מכוער יכול לצאת מתוך דבר המורכב מיופי בלבד. כיום אנו יודעים שההפך הוא הנכון וכי גם בתוך מערך של דימויים יפים יש התנגשויות היוצרות חוסר התאמה, עודף, ובסופו של דבר כיעור של היצירה (לורנד, 2007).
אז מה זה קיטש? וגם, מהי הסיבה שקיטש כל כך פופולארי למרות שברובו הוא מאוד מוגזם? משמעות המושג ״קיטש״ בגרמנית הוא ״לזרוק דברים יחד״ כלומר, זבל. אנו פוגשים את המושג הזה לראשונה באירופה המודרנית, בתחילת המאה ה-19. מבחינה ויזואלית הקיטש כולל צבעים בוהקים, עומס של פרטים ותיאטרליות מוגזמת. מבחינה קולנועית קיטש מסמל דרמטיות, פיתוי ורומנטיצזיה שלא קיימת במציאות. החוקר גילו דורפלס (Dorfles.G, 1970) מגדיר קיטש כניצול אובייקט אמנותי או רעיון והפיכתם למוצר פופולארי חסר תוכן. דורפלס נותן כדוגמה להגדרתו את השימוש הציני בציורים מפורסמים מתולדות האמנות והפיכתם לתיקים, ארנקים, מגבות ועטים לצורכי צריכה בלבד, או לחילופין, שימוש בדמותה הייחודית של המונה ליזה לצורך כרזה המפרסמת תחרות יופי.
לצורך הסיפור שלנו, נתמקד בנקודת הזמן אשר השפיעה באופן הישיר והמשמעותי ביותר על קיטש, כפי שאנו מכירים אותו כיום. קול תופים, תופים – התרבות הפופולארית במאה ה-20! תקופה זו הביאה לנו סרטים בשחור-לבן המוצפים ברגש ואיפור מוגזמים, ובייחוד את סרטי דיסני הקלאסיים שהציפו את כל מי שראה אותם בכמות ענקית של אופטימיות ושמחה. מעמד הביניים שהתמודד עם שתי מלחמות עולם, טראומה ומוות מצא את האסקפיזם שחיפש בעולמות של פנטזיה וחלום, בהם הדברים נראים דרך משקפיים ורודים, האהבה תמיד מנצחת והנבל הראשי תמיד בא על עונשו. סגנון הקיטש נוצר כאמנות מנחמת להמונים, כזאת שנראית ההפך הגמור מהמציאות בה נאלצו אנשים לחיות.
כיום, אוצרים וחוקרי אמנות רבים סולדים מקיטש ומתרחקים ממנו ככל הניתן, למרות העובדה שקיימות מספר לא מבוטל של יצירות אמנות מפורסמות הנכללות תחת הגדרה זו. אז מה ההבדל בעצם בין “הולדת ונוס” של בוטיצ׳לי לצילומי השקיעה היפים ביותר באינסטגרם?
ההבדל העיקרי הוא תוכן. כל עבודת אמנות מחולקת לשני חלקים: האסתטיקה והתוכן, והם משפיעים אחד על השני לכל אורך תהליך היצירה. מה שמציל יצירות נחשבות וקלאסיות כמו ״הולדת ונוס״ או ״שבועת האחים ההוראטים״ של ז׳אק לואי דויד מלהיכנס לקטגוריית הקיטש הוא הטקסט העומד מאחוריהן. אותן יצירות מפורסמות מסמלות אבן דרך בהיסטוריה האנושית. אותן יצירות אלו לא קיבלו את התואר שלהן בזכות רישומה של האלה הטובה העומדת בצדף הגדול ביותר, אלא בשל היכולת של האמן לתאר חוויה וסיפור מבעד לאותם דימויים יומיומיים בתוך גבולות הקאנון האמנותי של התקופה.
כיום הקיטש נמצא בכל תחומי החיים שלנו ואנו צורכים אותו באופן תמידי גם מבלי לשים לב – בין אם בצילומי החתולים החמודים והמתוקים שמציפים את היוטיוב או צילומי החתונה הצפויים עם זוג מגונדר שמחזיק את תאריך האירוע על חוט בין לבבות אדומים.
לכל אורך העידן המודרני זכה עודף היופי לביקורות קשות, כך על פי האוצר גדעון אפרת (1998). כל שימוש במוטיבים של עיוות המציאות והפיכתם ליפים מדי, נחשבו לקיטש. מושג היופי בתקופה המודרניסטית הפך מהר מאוד לכלי קישוטי בלבד חסר כל עומק או מוסר. המושג ״אמנות בטעם רע״ לא היה קיים לפני העת המודרנית, עבודה שלא נעשתה באופן המקצועי ביותר ולפי הקאנון נחשבה פשוט לפגומה.
קל לאהוב את הקיטש ולהתמסר אליו. גם ללא מלחמות, אנשים המתמודדים ביום יום עם פיטורים, גירושין או קורונה ישאפו לספוג מעט אופטימיות וצבעוניות, משהו קיטשי תמיד יהיה קל לבליעה ואינו מאתגר את הדעת. סרטי דיסני ישארו לנצח הקלאסיקות הפופולאריות ביותר בעולם המערבי בגלל סוג המסרים שבסרטים, התוכן הלא מעמיק והשירים שמעוררים בנו את אותה לנאיבי ולדביק.
סגנון הקיטש למד להתאים עצמו לתרבות הפופולארית במקום ובזמן נתון. הוא אינו מבוסס על טעם אישי והוא בעל חוקיות מאוד מבוססת ופשוטה. בעולם פתוח ודיגיטלי כמו שלנו בו אנשים מבקשים לקבל כמה שיותר הערכה וקבלה המגיעים בצורת לייקים ולבבות, אין דרך לעצור את צונאמי הקיטש שפוגע בנו שוב ושוב באופן כל כך מהנה ומתוק.