מאמנות מועתקת, חזרתיות ועד לריב על ה"מקור". תהיות על הוויכוח העתיק ביותר בעולם היצירה

טור דעה: NOF@R MORDOCH

סוגיה קשה ומורכבת עומדת במהלך כל ההיסטוריה, בעיקר בתקופתנו אנו. וולטר בנימין קרא לתקופה הזו 'עידן השעתוק הטכני' עם דגש על עולם האמנות, כי בניגוד למה שהיום רבים חושבים, האמנות החזותית היא הראשית והיא תהיה גם האחרית (ובתור נביאת-זעם-הבית אוסיף כי ביום בו האנושות תימחה מעל פני האדמה, הדבר היחידי שיישאר ללא צורך בהפעלה או בפעולה כלשהי של אדם זו האמנות החזותית, וגם לספרות ככל הנראה, אבל זה כבר דיון אחר).

נא לא לטעות, אני לא מתכוונת לבקר את המסה הפילוסופית של וולטר (הוא פה ה'בוס' אחרי הכל), אלא לתהות על נושא השעתוק המדובר – אבל בתקופה הרומית דווקא, ואולי לזרוק מילה או שתיים על התקופה המודרנית החשוכה.

ואני אסביר: ישנה סברה כי במהלך ציר הזמן של תולדות האמנות יש מחזוריות ולכן במבט לאחור ההתפתחות של אותן תקופות אמנות שונות במהלך ההיסטוריה אינה מפתיעה או לא אמורה להפתיע בכל אופן.

כלומר, בצורה גסה, יש ירידה (קיפאון אמנותי מצרי), עלייה (יוון הקלאסית), הידרדרות (אמנות הלניסטית – רומית), ירידה נוספת (ימי הביניים), עלייה (הרנסנס) וכדומה. לפי ההנחה הזו התקופה המודרנית היא איפה שהוא בין הידרדרות לירידה. והסיבה לכך לפי דעתי טמונה בשעתוק הטכני המפורסם.

לפני שהוא נוגע בתקופה המודרנית של תקופתו הוא מתייחס אל העת העתיקה שעד היום כל העיניים עדיין נשואות אליה בהתפעלות והערצה. חוקרים רבים מסכימים ששיא האמנות של המאות הראשונות לפני הספירה הגיעה בתקופה, כפי שאנו מכירים אותה כיום, 'הקלאסית' ולאחר מכן בתקופה ההלניסטית ובכלל האמנות הרומית ישנה הידרדרות וחידלון.

למה זה קורה? כי ככל הנראה אנשים כבר לא יכלו להיות מקוריים יותר (לא ניתן להמציא את הגלגל בשנית) ולכן פנו לעשות העתקים של מה שכבר קיים או לממש את המשפט "כל המוסיף גורע" אם מתייחסים אל האמנות ההלניסטית.

לצערי, אין פה מספיק מקום לדבר על כל ההיבטים ההיסטוריים, התרבותיים, הכלכליים, החברתיים וכדומה בכדי "להצדיק" את הירידה או ההידרדרות האמנות הזו, אבל כן אוכל לדבר על עניין ההעתקים שמדירים שינה מעיניי כבר כמה שבועות.

בשורה התחתונה וולטר טוען במסה שלו כי ברגע שמישהו מבצע העתק של דבר מה קיים אותו העתק הופך באופן כמעט מידי ליצירה אוטונומית. למה?

כי ההעתק לא יכול להוות העתק מושלם בכל פרטיו למקור והוא משתנה בהתאם לאותה תקופה. משמע, פסלי השיש הרומיים שמעתיקים מקורות ברונזה יוונים אינם יכולים להיקרא "העתקים" כיוון שהתקופה שבה נוצרו היא שונה וכך גם הלך הרוח של היצירה עצמה. ישנה התאמה של יצירת האמנות לאוכלוסייה העכשוויות ולסגנון האמנותי או אופנתי של אותה התקופה, ובנוסף החומרים שונים ולכן הטיפול שונה. ואלו רק חלק לבינתיים.

אז הביקורת שלי מגיעה דווקא אל העולם החדש שהחליט לקרוא לעצמו "רנסנס" או "נאו-קלאסיקה". למה הם לא יכולים להיקרא העתקים? רק בגלל ששינו את נושאי היצירות? אני מבינה כי הפסלים הרומיים ממש ניסו להתחקות אחר האמנות הקדומה יותר ולהעתיק אותה (תודה רבה להם כי רוב הפסלים המקוריים לא נשמרו!) אבל גם הם שינו ולו במעט את ההעתקים שלהם, היד שהייתה בזווית של 90 מעולות עכשיו יותר חדה או הרגל הכפופה מעט עכשיו יותר ישרה וכן הלאה.

למה אי אפשר לומר "פסלים רומיים בהשראת יוון"? כן, זה מקום שמסוכן ללכת אליו ובכל זאת אני חייבת לתהות לגבי זה. כי כאשר אני מסתכלת על העתק רומי ומנסה להבין את המקור היווני שנעלם לפני שנים מיד קופצת לי אזהרה בראש האומרת "ייתכן וזה קרוב במראה, אבל אולי הפסל הוא למעשה העתק של העתק של העתק של המקור, והאמן לא ראה בכלל את הפסל המקורי, אלא רק העתק שלו."

ואם חוזרים אל התקופה המודרנית – האם קיום של מגזין טורי-דעות נוסף (בהנחה שיש עוד דפים מהסוג "טור-דעה") ברשת החברתית או במגזין "קלאסי", או למעשה כל דבר אחר שמועתק על ידי מדיה, או במדיה כזו או אחרת נופל תחת ההגדרה של העתק? ואם כן, האם זה נחשב גם כן להידרדרות או ירידה או שמא ליצירה אוטונומית וחדשה?

וולטר הו וולטר, תראה מה עשית…

או שמא מה אנחנו עשינו?