יומן המסע הפרטי של NOA H@DAD

בתור ילדים, פארק שעשועים בחו"ל תמיד היה נראה לנו כמו המקום האולטימטיבי שבו חלומות מתגשמים, בו אנחנו פוגשים את הגיבורים שגדלנו עליהם. החל מאותם עכברים מפורסמים: מיקי ומיני מאוס, ועד לדמות האייקונית של סילבסטר וטוויטי הציפור האהובה.

🎡🎠🎢

בואו נודה, בתרבות הפופולרית בעידן המודרני סדרות מצוירות וסרטי גיבורי-העל הם חלק בלתי נפרד מהילדות שלנו (ולחלקנו מהגיל הבוגר גם כן)! למדנו מהם, התרגשנו וצחקנו איתם. היו לנו בובות שלהם, ואולי אפילו התחפשנו אליהם בפורים.

🐥

🤗

אז מי לא ירצה לבקר במקום בו הם "גרים", כדי להרגיש מעיין סגירת מעגל עם אלו שראינו תמיד רק דרך המסכים המרצדים?

אבל כשאנחנו גדלים, מה קורה אז? האם הביקור הקסום מתאים גם למי שהחליף את בובספוג ופטריק בספוג של הכיור בדירת השותפים התל-אביבית?

הלכתי לבדוק בעצמי את הנושא, ואספתי לכם שלוש סיבות עיקריות למה דווקא כן כדאי ללכת לפארק שעשועים "בגילנו"?

🤗

סיבה ראשונה: להתאמן על אומץ

כשהיינו קטנטנים היינו אמיצים. בלי לחשוב בכלל, פשוט מנסים, והכל! אבל הופ, כשגדלנו טיפה, התחלנו להכניס את החששות שמא ניפגע. "אסור זה, תיזהר פה, זהירות שם…" אמרו לנו ההורים כל פעם שטיפסנו על גבעה, או קפצנו מספה לספה.
והנה אנו גדולים ומסוגלים לקפץ בלי פגע, ואילו פארק השעשועים הוא ה-מקום המהמם לאתגר את עצמנו, ללכת יד ביד ולהתגבר על הפחד. פשוט להוציא את עצמנו מול עצמנו כגיבורים של ממש, ואפילו גיבורי-על 😉 #wonderwoman

סיבה שניה: להתאמן על לשחרר

😇

כשעליתי על רכבת הרים גדולה במיוחד בפארק, חוויתי על בשרי את התחושה שמבדילה בין לשלוט על הסיטואציה  לבין לשחרר. הרכבת הייתה מהירה במיוחד, כזו שגורמת למוח ממש לעוף מצד לצד, ואני החזקתי בכל דבר אפשרי: בברזלים, בשיניים ואולי גם בחברה שהייתה לצידי 😆 אבל אז בחרתי לשחרר רגע! אני הרי מאובטחת לכיסא בעזרת החגורה, ובברזל מגן, אז למה אני לא סומכת?

אז בחרתי שכן לסמוך על המתקן שישמור עליי, ושחררתי אחיזה! יכולה להגיד לכם שזו הייתה תחושה נפלאה של תעופה, של אמונה ושל לסמוך על עצמי, ועל העולם שישמור עליי ! נסו את זה גם אתם, וכמו שאלזה אומרת: LET IT GO

סיבה שלישית: פשוט כי כיף!

כיף לחזור לתחושה שאיתה גדלנו, עם בובות מתוקות של באגס באני או טוויטי. להיות שוב בני  שש או בנות שלוש, ולהרגיש שהכל אפשרי והכל בשבילי! וזאת לא רק הרגשה – זה באמת נכון כי אנחנו כבר "ילדים גדולים" שיכולים להחליט לבד החלטות באותו פארק נוצץ, כמו לקנות בסוף הטיול את כל הממתקים והבובות בחנות המזכרות

😄

אז איך נסכם? בכולנו יש את הילד הפנימי ששומר על האש שלנו דולקת, על השמחה והתרגשות ברמות הגבוהות ביותר, אז למה לא לתת לו להנות בנסיעה על רכבת הרים מהמערב הפרוע? או להתארח לארוחת צהרים נחמדה בביתו הפרטי של דאפי דאק ובאגס באני?

זו בעיניי הדרך הבטוחה למעיין הנעורים הנצחי, והרי זה הקסם שכולם מחפשים, לא?

🥰

ועד ליומן המסע הבא,

XOXO

נועה