טור דעה: M!CHAELA MIZ@N

**טור דעה זה הינו המשך ישיר של טור הדעה הקודם בנושא אמנות "קיטש". קישור לטור:
shorturl.at/lwLUX

מה מושך אתכם לבקר במוזיאון?
לתחושתי, אנשים מגיעים למוזיאון כדי לעבור חוויות, כדי להפקיד את התודעה שלהם ביצירה שמעולם לא ראו שנעשתה בידי אומן זר חסר פנים שמעולם לא הכירו.
אנשים מגיעים למוזיאון כדי להתמודד עם אמיתות מסוימות ולצלוח אותן בגבורה בדרך החוצה, אך מה קורה אם המפגש בין הצופה ליצירה משתבש?

דמיינו לעצמם שאתם נכנסים למוזיאון לאומנות רגיל למראה, אתם מתהלכים באופן שקט ותרבותי וסופגים אומנות להנאתם. פתאום, ללא שום הודעה מוקדמת, אתם ניצבים מול מפלצת ענקית בעלת לוע ענק עם מאות שיניים חדות, ומבט של מוות בעיניים. בעודכם עומדים מתוחים לרגע, מבינים פתאום כי נכנסתם לתערוכה של דמיאן הירסט ומולכם הכריש הטיגריסי באורך 4 מטרים שהאומן צד ושימר בפורמלין במיוחד בשבילכם. אתם מנסים להתחבר לחיה הקפואה ולנסות להבין למה התכוון המשורר אך לשווא. אתם יוצאים מהתערוכה בתחושת אכזבה וכעס ותוך כדי מסננים: ״זו בכלל לא אומנות״.

יצירות אומנות רבות ברחבי העולם העלו לאורך מאות שנים דעות מנוגדות בנוגע להסכמה או אי ההסכמה לקרוא להן ״אומנות״. אותם ויכוחים נצחיים שרדו תקופות וסגנונות רבים, ולובו שוב ושוב מתוך אינספור יצירות ביזאריות שנולדו לזעזע את הקרקע היציבה עליה אנו עומדים.

גבולות האומנות ממשיכים להתרחב ולהפוך אפורים יותר ויותר בעידן בו אנו חיים. שנות ה-90 הביאו לשיא בטשטוש הגבולות כאשר נפתח בארה״ב מוזיאון המקדש את הרעיון של ״אומנות גרועה״- MOBA museum of bad art). זהו מוזיאון אמיתי לגמרי שפעיל גם היום, בניגוד למחשבה המשעשעת שמאחורי שמו הוא אינו בא לצחוק על עבודות האומנות או האומנים המוצגים במוזיאונים מבוססים וגדולים, אלא, הוא בא לבקר את מוסדות האומנות על הדרך בה הם עושים את הבחירה בין אומנות טובה לאומנות bad art.

האוצר הראשי של הMOBA, מיכאל פראנק (Michael Frank), האדם שתפקידו לשפוט מי מהיצירות הנשלחות אליו הן גרועות לבין מי מהיצירות גרועות כל כך, שהן טובות- מסביר את דעתו בנושא: ״לא כל המבקרים במוזיאון הMOBA מבינים את מהות קיומו ואת ההחלטות האוצרותיות מאחורי בחירת הציורים.
זה מכעיס מאוד כשמבקרים אומרים ״הציור הזה ממש טוב, אני די אוהב אותו, מה הוא עושה כאן?״ זה אומר שהם לוקחים את המושג bad art כפשוטו ולא כביקורת ממסדית״.
כאשר שואלים את סקוט וילסון (אוצר מוזיאון הMOBA לשעבר) מה זו ״אומנות גרועה״ לרוב יענה ״אני יודע שזה זה כשאני רואה אחת״. הוא מתנגד לקטלג אומנות גרועה באופן כוללני כל כך וטוען שלכל יצירת אומנות אפיון גרוע משלה.

אומנות bad art עוד לא לגמרי מצאה את מקומה בעולם האומנות והיא עפופה בסטיגמות שקשה להסיר, כמו: כיעור, עיוות וחוסר כישרון של הצייר. הדרך לשינוי תודעתי עוד רחוק מלקרות אבל זה תהליך שמחלחל לאיטו אל הממסד ואנשי האומנות הלוקחים בו חלק.

בעידן בו חוקי האסתטיקה מעורערים יותר מתמיד עולה השאלה המורכבת: האם קיימת אמנות גרועה כל כך, שהיא טובה?