טור דעה: M!CHAELA MIZ@N 

האמן המסתורי בנקסי (Banksy) חזר לאחרונה שוב אל רחובות לונדון וגם הפעם הוא לא איכזב. בנקסי הביא עמו מסר חשוב לכל העוברים והשבים ברכבת התחתית של בירת אנגליה בנוגע לתקופת הקורונה שמסרבת לעזוב אותנו.

בנקסי עלה אתמול על ״הטיוב״, הרכבת התחתית של לונדון, לבוש בחליפה ובמסכה שהסתירו את זהותו וצייר לאורך הקרונות ציורים של עכברושים מתעטשים או לחילופין ציורים המתארים עכברושים שמשתמשים במסכת הפנים באופנים מוזרים ורק לא לצורך שלשמה נוצרה – עטיה על הפנים. באזורים אחרים ברכבת נראים אפילו נתזים פראיים של צבע מכסים את החלונות והדלתות. אין ספק כי המסר שבנקסי מעוניין להעביר חשוב ביותר, והוא בעיקרו מפנה אצבע מאשימה כלפינו, הציבור.

שעות בודדות לאחר שהושלמו ציורי הרחוב, הנהלת הרכבת הורתה למחוק כל זכר לביקורו של בנקסי, זאת בטענה שלא יסבלו ונדליזם. הם גם הוסיפו כי הם מכירים במסריו החשובים של בנקסי ומוכנים להקצות עבורו קיר בשטח הרכבת התחתית על מנת שייצור שם את עבודותיו.

נדיבות הנהלת הרכבת כלפי האמן נראית כמעט מגוחכת, הרי ההחלטות הספציפיות של אמן כמו בנקסי אינן תלויות בנדיבות האנשים סביבו או בהצהרת כוונותיהם, עבודותיו הן site specific והינן מותאמות לכל חלל באופן המדויק ביותר. בעולם האמנות העובדה שבנקסי הוא אמן מוביל בתחומו היא ברורה וחד משמעית, אך אין המצב דומה אצל אנשים שאינם מתחום האמנות כמו מנהלי רכבת ופקחים.

העבודות המיוחדות והחתרניות של בנקסי (בעיקר בזכות המיקום והחלל בהן הן מוצגות) תמיד מגיעות עם ערך מוסף של ביקורת חברתית או כלכלית על עולם האמנות ועל תפקידנו כחברה. עבודותיו המפורסמות ביותר הן כל כך ייחודיות וחד פעמיות שלעיתים אינן שורדות אפילו שעות בודדות לאחר שנוצרו. אחת מהפעולות ההרסניות שביצע בנקסי כלפי עבודותיו התרחשה בשנת 2018. יצירה מקורית בשם ״ילדה עם בלון״ שנמכרה בכמיליון ליש״ט גרסה את עצמה לאחר המכירה והשאירה את קהל הצופים בתערוכה המומים לגמרי לנוכח המתיחה. אספנים מכל העולם מוכנים לשלם הון עתק בעבור עבודה של בנקסי מכיוון שיש בה את כל מה שעבודת אמנות טובה כוללת – מסר / ביקורת, ייחודיות ומיסתורין.

לאורך הזמן עבודות רבות של בנקסי נעלמו, נהרסו ונמחקו, ואולי זה בידיעה מכוונת של האמן שזה יהיה סופן. סיפור היוולדה של יצירה אמנותית אמנם חשוב על מנת להבין את היצירה עצמה ותוכנה, אך בנקסי מוכיח שוב ושוב כי גם מות היצירה חשוב גם כן. יצירה הנמחקת בידי אדם אחר או משמידה את עצמה מעלה תכנים ורבדים רבים שנוספים לטקסט הקלאסי של עבודותיו. לפתע הדמות המבצעת את אקט ההריסה נכנסת בעצמה לסיפור של העבודה ומשנה את יחסי הכוחות בין יצירת האמנות לצופה בה, וזו גם בדיוק הסיבה לכך שלא יהיה ניתן ״להחזירה לחיים״ ולשחזרה בלוקיישנים אחרים.

העכברושים המתעטשים של בנקסי תועדו בווידאו שיישאר כהוכחה (בלעדית ויחידה) לדבר שהיה, כבר ואיננו. המסר שנטבע במקום ההומה ביותר בעיר ונמחק בגלל חוקים יבשים ולא גמישים, יישאר לנצח כסוג של אשמה בליבם של מבצעי האקט והצופים מן הצד.

בנקסי תמיד משאיר טעם של עוד, ועד הפעם הבאה שיופיע שוב אנחנו נחכה להזדמנות להיות מיחידי הסגולה המתערבבים בדרך כזו או אחרת בעבודותיו.