טור דעה: NOF@R MORDOCH

שמתי לב שבשנים האחרונות שמים דגש רב יותר על האנטי-גיבור בסרטים ובסדרות.

סוף כל סוף, הצד מעניין ביותר זוכה לאור הזרקורים. בדיוק כמו לוציפר, הדמויות הללו נועדו להעצים את הגיבור ולהוות מטרה ללעג ולשנאה, ורק מעצם היותם אנטי-גיבור רוב הסיכוי שלא תחבבו אותם. אפילו אם הם עוד לא עשו כלום (לא יודעת מה אתכם, אבל אם הם נראים טוב באופן קיצוני קשה לי לשנוא אותם, גם אם חיסלו עיר שלמה).

באופן מוזר תמיד נמשכתי וסוקרנתי על ידי דמות הנבל המרושע, איכשהו התחברתי אליו יותר כי חשבתי על כל השאלות שעכשיו בסרטים ובסדרות אנחנו מקבלים תשובות עבורן.

למה הוא/היא הפכו מלכתחילה להיות מרשעים? מה קרה שם לכל הרוחות? במי הם/הן מנסים לנקום? מה הם מנסים להוכיח ולמי?

יש אמרה על כך שאף אחד לא נולד רשע (למרות שאני נוטה לא להסכים עם זה כל כך), ובסרטים על האנטי-גיבורים שלנו מראים את זה דיי טוב, הם כולם היו בסדר גמור עד שהאוכלוסייה/אדם פרטי/חברה/צבא ובקיצור בני אדם בכללי, עשו משהו ששיבשו שם את כל המערכת.

האנטי-גיבורים הללו הפכו להיות בעיניי הזעם המוצדק כנגד עוולות שאנשים, שמשום מה נחשבים ל"חברה הטובים", עושים. אין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע.

הרשו לשנות קצת את המשפט; הטוב הוא זה שגורם לרע, הרע מתקיים בגלל הטוב. ובכל מקרה "רע" זה רק בעיניי המתבונן.

ההגדרות האלה של טוב או רע הן סובייקטיביות בלבד, לעולם לא יוכלו להיות אובייקטיביות כי נגזרות מכמה גורמים כמו אמות מוסר של כלל האוכלוסייה, הזדהות עם הקורבן וכדומה. לא אכנס לפרטים ומקרים מזעזעים שהתרחשו במהלך ההיסטוריה וגם כיום כי זה בלתי אפשרי לכסות הכל או לדבר על הכל. אבל מה שהסרטים או הסדרות עושות כאשר אור הזרקורים מופנה לעבר הגיבור השנוא ביותר בסרטי הגיבורים הטובים, הם מראים עד כמה ההגדרות הללו של טוב ורע מטושטשות ולא חד משמעיות כלל. להשתמש במושגים האלה של טוב ורע זה כמו לראות את החיים בשחור ולבן, כלומר בלתי-אפשרי ולא נכון בעליל.

ברוב הסרטים ליבי יוצא אל האנטי-גיבור, למה? כי הוא לא אשם, החברה יצרה אותו, חוסר קבלה, שנאה לא ברורה כלפיו, דחייה חזקה, עלבון ואני יכולה להמשיך ככה עוד הרבה. הדמויות, כפי שטענתי אז בפוסט על לוציפר, הן השתקפות של החברה האמיתית, רגע לא! סליחה, הן השתקפות של כל הדברים הרעים שהחברה ה"טובה" יצרה.

לוקי = קנאת אחים, דחייה מהאב.

מליפיסנט = בגידה, אהבה נכזבת.

דארת' ויידר = מוות של אהובה ואכזבה מהמסדר שאליו היה שייך.

ויש עוד הרבה, כן? כמובן שכל דמות יותר מורכבת מזה, אבל זה העיקר. ובואו נודה באמת, הגיבור הטוב שכולם מעריצים הוא משעמם, נדוש וקיטשי. וגם איכשהו ה"טוב" גומר עם אישה מסכנה וחלשה לידו שמתאהבת בו קשות (לגל גדות יצא העונג שיהיה גבר חלש שמאוהב בה קשות כוונדר-וומן? לא זוכרת את הסרטים…), עד כדי כך שכל זמן הצפייה שלי אני תוהה מתי בדיוק, כמובן שבזמן הכי לא מתאים שכל העולם מתפוצץ סביבם, "יידחפו" את הנשיקה הלוהטת שתחתום את הכל? אה, כן, זה גם נותן לגיבור יותר כוח כי מה יותר חזק מאהבה, נכון?

אז אחרי שהקאתי קצת בפה וירקתי, הסוגייה הטובה ביותר שסוף כל סוף המדיה הגיעה אליה, לדעתי בכל אופן, זה הרשעים, האנטי-גיבורים שמשום מה נראים יותר טוב מהגיבורים עצמם. מה לעשות, שיגעון זה סקסי.

לסיכום, קוראים לי נופר ואני מצודדת בצד הרע, למה?

1. יותר חתיכים
2. יותר אקשן
3. יש להם עוגיות (גם טבעוניות)