טור דעה: M!CHAELA MIZ@N

הסיפור האישי שלי הוא בוודאי סיפורם של אומנים ואומניות רבים. זה מתחיל בתחביב יום יומי ואינטנסיבי שממלא בהמון סיפוק ואהבה לעולם האומנות, ממשיך בבחירת מגמות אומנות בבית הספר שיוצרים מוטיבציה גבוהה ללמוד ולהתמקצע ומגיע עד האקדמיה בה לומדים את המקצועות ולוקחים בהם חלק פעיל.

בדרך כל בנקודה זו כל אחד כבר מבין פחות או יותר לאיזה תחום אומנותי ירצה לפנות- יש כאלה שבוחרים באומנות כיצירה אישית ומחפשים עבודות בכיוונים של תערוכות יחיד/ קבוצתיות, בגלריות או מוזיאונים. יש כאלה שבוחרים בפן הניהולי של עולם האומנות כמו עבודה במוזיאון והשקעה בלימודים מתקדמים כדי להפוך לאוצרים. ויש גם כאלה שיצטרכו לבלות עוד מספר שנים באקדמיה ויהפכו לחוקרי אומנות ומרצים. עם מגוון רב כל כך של מקצועות ותפקידים איך זה הגיוני שאין לאומנים צעירים תעסוקה הולמת ומכניסה? וכיצד הקורונה טורפת את הקלפים מחדש?

עולם אומנות בכללותו הוא עולם רחב מאוד ובזכות המהפכה הדיגיטלית הוא גם מעניק אפשרויות לשיתופי פעולה מגוונים ובינלאומיים, אך עם זאת הוא אינו עומד בידיים פתוחות לקראת הדור הצעיר המתמודד עם מציאות שונה לגמרי מתוכניותיו.
ככל שלומדים, ומקבלים יותר ניסיון בעולם האומנות הישראלית העכשווית, אפשר להבין כי חוקיו לא פשוטים. קשה מאוד להתברג בתפקידים משפיעים ונחוצה עבודה קשה מאוד על מנת שאומן ימצא במשרה פנויה (מדובר בדרישה כה טבעית: לעבוד במקצועו). אומנים המעוניינים במשרות עבודה מנהלתיות יותר יתקלו בכמות קטנה של תפקידים פנויים, ובטענה שמחפשים אנשים בעלי ניסיון בתחום בלבד. בנוסף, רוב שדה האומנות הישראלית כבר מנוהל על ידי אנשי מפתח בעלי יכולות מקצועיות גבוהות וידע רב בתחום ולכן נדיר שלאומן/ית חדשים תהיה ההזדמנות לקחת חלק.

סטודנטים צעירים לאומנות שסיימו את התואר ומעוניינים למצוא עבודה במקצוע שלהם מגלים כי האופציות בפניהם לא רבות כמו שחשבו. לרכוש תואר באומנות הינה חוויה מעשירה ומהנה אך לצערי בסיום התהליך של 4 שנים לא הייתה לי הדלת שיכולתי לפתוח לקראת העתיד לו קיוויתי. אומנים ואומניות יוצרים אומנות מתוך רצון להגדיר את עצמם או לשנות עוולות בחברה, הם מציירים, מפסלים ובוראים עולמות חדשים למען העולם בו הם חיים אך גם למען הכרה ורצון להתפרנס בכבוד.

וירוס הקורונה שנפל עלינו משום מקום, והסגר הארוך ששהינו בו, טרפו את הקלפים מחדש. אמנם משרות אומנותיות נחשקות הפכו אפילו נדירות יותר עקב המצב, אך עם זאת, עולם האמנות החל לצמוח מתוך המשבר החדש ולייצר כלים ואופני התנהלות שונים שלא היו בשימוש עד עכשיו.

אם בעבר יצרו תערוכה דיגיטלית מתוך רעיון אומנותי חדשני ומעניין שיביא לקדמת הבמה את הטכנולוגיות של העשור, הרי הפעם הרעיון הוא בלתי נמנע ומקבל התייחסות חדשה לגמרי. האינטרנט הופך להיות הכלי העיקרי להפצה של רעיונות אומנותיים, ומוזיאונים רבים לא מפחדים להשקיע תקציבים גבוהים בתערוכה אינטרנטית שלא יביישו תערוכות אמיתיות בחלל המוזיאון.

המציאות החדשה אליה נחשפנו וממנה אנו מתפתחים ועולים בכל יום פותחת דלתות חדשות ומסקרנות. ההשתתפות בתערוכות דיגיטליות של גופים מוכרים, פרסום קטלוגים אומנותיים חינמיים דרך הפייסבוק והפקה אישית של פרוייקטים אומנותיים עם אנשים ברחבי העולם כל אלה הם רעיונות חדשים המביאים לקדמת הבמה את היכולות המקצועיות של הדור הצעיר.

הכתבה הזו היא קול קורא לכל אלה המעוניינים ליצור את אותה מציאות שלה קיוו. מציאות בעלת שפע של הזדמנויות ושפע של מקום לכל אומן ואומנית להביע את רעיונותיהם דרך המסך וישר לעיניו הסקרניות של הצופה ללא כל תיווך.
השנים הקרובות יביאו לשינוי עולמי בתחום ויותר תפקידים ומקצועות חדשים יצמחו מן המצב החדש. אם לא קיים מקום מוגדר בשדה האומנות לדור הצעיר, עלינו ליצור אותו בעצמנו- ובסופו של דבר יצירה זה הדבר אותו אנו עושים על הצד הטוב ביותר.