טור דעה: ER@N YERM!YA

הסדרה הטלוויזיונית (דרמה רומנטית) משנת 2014 Fukuyado Honpo 福家堂本舗
(או בשמה באנגלית: Kyoto Love Story)
עמוסה ורוויה בדימויים מסורתיים המחיים את יפן של "פעם" דרך הדימויים הוויזואליים ומקיימים את הדמיון הנוסטלגי הקולקטיבי של יפן. אז החלטתי להביא לכם ניתוח של הפרק הראשון מתוך העונה הראשונה, בתקווה שהדבר יעורר רגש כלשהו (לצפות בה גם כן, להגיב על הניתוח שאכתוב, או לזרוק עלי מקלות צ'ופסטיקס)

ניתוח מעמיק של סדרה זו ככל הנראה דורש עבודה אקדמית רצינית היקף סמינריוני על מנת לתת לסמלים המופיעים בה את הבמה המגיעה להם, אך לצורך כתיבת טור דעה זה אתמקד בעיקר העיקרים (אבל זה לא הולך להיות פוסט קצר, בכל זאת אתם כבר מכירים אותי…).

ראשית המוטיבים המסורתיים היפנים מונצחים ומוצגים לראווה במהות עלילת הסדרה ומיקומה ברצף הכרונולוגי-נרטיבי בתסריט, כאשר בנרטיב העלילה עצמו המוצג כאקספוזיציה בפרק הראשון של הסדרה, אנו מתוודעים על קיום חנות הפועלת באזורים בהם הסדרה מעידה על עצמה כמגנה על המסורות או במילות הקריינות עצמן של הסדרה: "protecting traditions"
(0:0:25, Kyoto Love Story EP 1) .

בלב הסיפור אנו נחשפים לחנות משפחתית (בת ארבע-מאות וחמישים שנות פעילות, לאורך שבעה-עשר דורות) שכבר מייצרת ערבוב מציאות בין מאפיה המייצרת מיני ממתקים מסורתיים יפניים בשיטות מסורתיות שמוצגות בסדרה (באמצעות כלי עץ מגולפים ידנית לצורות מסוימות), לבין ניסיון המשפחה ועובדיה המנהלים אותה לקיים סדר יום כלשהו, ולחיות את חייה. (מזכיר למישהו איזו סדרה או מאה סדרות מן המערב? מאבק של עסק משפחתי בתוך ים של טלנובלה רגשית זולה?)

נשאיר לרגע את הציניות בצד ואמשיך בהסבר: דרך שלוש הדמויות הראשיות, כמו "כלואות" במבנים העתיקים של העיר קיוטו (Kyoto), שלוש האחיות הינה, אררה והאנה מציגות גישות שונות לראייה של חיי היומיום הנפרשים סביבן. בין פעילות מסורתית המוצגת על גבי המסך (קניית כרטיסי מזל יפניים ; 0:03:44, Kyoto Love Story EP 1) לבין ישיבה בבית היפני המסורתי על רצפת טאטאמי (0:04:42, Kyoto Love Story EP 1 ; Tatami) בעוד האחיות חלוקות בדעותיהן על המסורת והבית (והדבר אף מוצג בלבישת הקימונו המסורתי על ידי האחות הבכורה הינה, לעומת אררה והאנה).

דמויות נוספות מרכזיות בסדרה מוצגות אף הן כמתקיימות במרחב שפועל בין ייצוגים מסורתיים יפניים, לבין ייצוגים המוכרים לצופה המערבי כ"יפני" כמו באולם הפצ'ינקו הצבעוני והנוצץ או כייצוגים השאולים ממש מהעולם המערבי על מנת לייצר החיבור בין יפן למערב כמו המקרונים מפריז והליפסטיק ממילאנו שמקבלת הינה במתנה ממחזר נוסף בשם שוג'ורו (Shojuro).

הבית כמבנה המוצג בסדרה הינו היברידי לכשעצמו, ואף הוא לוקח חלק פעיל במורכבות ובכפל המשמעות ב"מלחמה" של האחיות והאם בין רצון לפרוץ את גבולות המשפחה והבית המסורתי, לבין הקידמה כאשר אנו צופים בשוט של פניה של האחות העצמאית אררה, בעת שמביטה מבעד לווילון במטבח המקצועי הנמצא במרחב הבית המסורתי (0:20:27, Kyoto Love Story EP 1).

כך, המטבח המודרני הנוצץ מפלדת אל חלד ונירוסטה מהווה ניגוד מוחלט לפנים הבית היפני המסורתי, הממוקם בסביבת פורוסטו (Furusato) עשוי רצפת וקירות עץ, מאז ארבע מאות וחמישים שנים, דרך ההתלבטות (המקושרת כסוגיה גלובלית של אררה על עזיבת בית הוריה, כמו שאר בני גילה מסביב לגלובוס).

רגע שלא יכולתי לפסוח עליו בכתיבת ההיכרות עם סדרה זו זה מתרחש בסוף הפרק הראשון, כאשר אררה עוזבת בסערת רגשות את בית הוריה, ובהבניה דרמטית טלוויזיונית, שנדמה כי נוצרה עבור עיניים מערביות בלבד (אזעקת קיטש', זהירות!), ממתינה ובוהה אררה מספר שניות בשלט החנות המשפחתית ואז מסתערת קדימה בזמן שמוזיקה חיצונית בה זמרת גנרית מבשרת בשפה האנגלית ש"you are beautiful" : (0:29:54, Kyoto Love Story EP 1). מנגינה זו כאשרור הוליוודי לבריחתה מהבית, המציג על גבול הפארודיה את אלמנט העזיבה המפורסם מסרטים מערביים, תוך סחיטת השימוש באמצעי מבע קולנועיים לאור שוט זה.

אז לאחר ששחטתי את הפרק הראשון של סדרה זו, אגלה שאני כבר צופה בפרק השלישי, כי זאת אלטרנטיבה מצוינת לסדרות נטפליקס מערביות לעוסות היטב ומשעממות.
קיוטו לאב סטורי = עונה ראשונה = 12 פרקים חובה צפייה!

לצפייה בפרק הראשון: