טור דעה: ER@N YERM!YA
ובכן, אתחיל ואומר שאף על פי שלא התכנסנו כאן כדי לחלק ציונים לסרטים, הסרט L'origine du monde (או בתרגום חופשי בעברית: "מקור העולם") בבימויו של שחקן הקולנוע הצרפתי לורן לאפיט (Laurent Lafitte) מסתמן ככישלון נחרץ על ידי מרבית מבקרי הקולנוע. וזאת למרות שנבחר והופיע ברשימת סרטי פסטיבל קאן לשנת 2020 (השנה היחידה בה הפסטיבל היוקרתי בוטל ובכלל לא התקיים בשל מגבלות וירוס הקורונה, ותסיקו מכך מה שתרצו להסיק על אופי ואיכות בחירות הסרטים באותה השנה).
הסרט הצרפתי הופץ לראשונה בבלגיה בשנת 2020 בזמן התפשטות נגיף הקורונה, ולאחר מכן אף נרכש על ידי חברת נטפליקס העולמית והמשיך בין השנים 2021 לשנת 2022 במסע ההפצה הדיגיטלי מסביב לגלובוס.
אך מה קורה כאן בעצם?
תחילה חייב להתעכב על שם הסרט – L'origine du monde – שהושאל מיצירת האמנות המפורסמת והבוטה של צייר הריאליזם הצרפתי גוסטב קורבה (Gustave Courbet) משנת 1866. בציור, הציג קורבה לראווה את איבר המין הנשי (הפות), ואת שיער הערווה הנשי בציור תקריב.
כעת למהלך הנרטיבי של סרט. עלילת הסרט חגה סביב הרעיון כי אדם בשנות הארבעים לחייו מתעורר ללא דופק, ולאחר שמטפלת שנויה במחלוקת מצווה עליו לראות את איבר המין של אימו המבוגרת, ורק כך יחזור לחיים ויינצל – ואנו נותרים כצופים מבולבלים מעט. לנושא המרכזי הוכנסה גם בעיית המין בין בני הזוג, ובתוך כך הדמות הראשית מחפשת פורקן מיני וריגושים מיניים ליליים בצידי הכביש לצד זונות ממין זכר מהקהילה הגאה. ובין מסעותיו, והפחד למות – מנסה להשיג את המבט על איבר מינה של אמו הזקנה כתרופה למוות, ואף חברו הטוב של הדמות הראשית גויסה למשימה. וכאן שני קטעים נוספים הוכנסו באופן מעט מלאכותי לעלילה המסובכת הזו ובהם מוצג השחקן הראשי כשרוי בחלום וסביבו עננים לבנים, בעודו מחזיק בחבל הדומה לחבל התבור, ופעם אחת מגיע לקיום יחסי מין מדומיינים עם בת הזוג, ופעם אחרת עם אמו. עמוס, גדוש, מבלבל?
החומר הקולנועי צולם ונערך באופן כזה שעודף עירום גברי ונשי מלא ולא מצונזר מוצג באופן מהותי, ונדמה כי העירום נוכח לשם העירום עצמו – כאסתטיקה קולנועית מציצנית ולא אמנותית. אנו כצופים, יכולים לעצור ולבחון את חלקי הגוף העירום של שחקני ושחקניות הקולנוע לאורך הסרט כולו, ועולה השאלה מה היה נותר מן הסרט ללא המחווה הפגאנית הזו על גבי מסכי הנטפליקס שלנו. ומדוע קשרו באופן טכני וצולע את מהות היצירה המצוירת של קורבה לשמו של הסרט, ולאובססיה של הדמות הראשית להשיג את המבט על איבר המין של אמו? מדוע לא מוצג הקשר לאורך כל הסרט, או לכל הפחות רמז נרטיבי לקשר?
אם נאמץ את רעיון השימוש בקולנוע ככזה המבקש לדבר פילוסופיה, נצטרך דווקא לחשוב על תוכן העלילה מבלי לצפות בסרט: מהי משמעות האמירה כי אדם מתעורר בבוקר ללא דופק, אך הוא עודנו חי? האם הוא מצוי בשלב של מוות וחולם על כל מה שמתרחש סביבו, או שמא הלב שהפסיק לפעום הוא מטאפורה למשהו אחר? ומהי התרופה הזו לה נדרש על ידי המטפלת אליה הולך לייעוץ רפואי – לצפות באיבר המין של אימו הזקנה? כיצד הצפייה באיבר תעזור לו לחזור לחיים ובעצם להחזיר את הלב לפעום? וכיצד כל זה קשור לשם הסרט "מקור העולם"?
אז כמובן שציפיתי שבמהלך הצפייה בסרט יגיעו רגעים בהם השחקן הראשי ושחקני המשנה יתחבטו בשאלות הללו בקול רם: על מאין מגיעים לעולם, או מה משמעות הדופק הפועם. וכמו שסרטים צרפתים מתקופת "הגל החדש" הצרפתי (Nouvelle Vague) הרבו לעשות שימוש בשאלת שאלות בדיבוב קולי על גבי הסרט המצולם, או כאשר הביאו רגעים אקזיסטנציאליסטיים בין מדרכות העיר פריז בתוך הנרטיב המצולם.
אבל כאן, נותרנו רק עם ניסיון לייצר קומדיה צרפתית. אך כאשר הקומדיה לא מצחיקה מספיק ולא מחודדת, והעלילה כולה אינה סגורה ומעוצבת חלקית מלכתחילה, נשלף הקלף הצרפתי שאמור תמיד לעבוד – העירום הפיזי. רק לצערם של יוצרי הסרט, במקרה זה העירום הוצא מהקשרו הפילוסופי היפה שבדרך כלל הצרפתים כה מומחים בו, והוצג דווקא כראווה מציצנית בסגנון אמריקאי זול והמוני.
נדמה כי הצידוק לעירום בתוך עלילת הסרט עצמה מגיעה מן הצורך להציג איברים קופצים על גבי המסך בשנת 2022, ולא מתוך ליבת הנרטיב. אז לא יזיק להראות כמה איברי מין מחוברים לשחקנים ושחקניות בכל הגילאים, כדי לעורר את יצר המציצנות של הצופים, ובתוך כך להשכיח את כולם מתקלות בעומק התסריט הכתוב, ומחלקי עלילה לא מלוכדים.
ענקית הסטרימינג וההפקות נטפליקס ככל הנראה דרשה מתכון מסובך מידיי עבור ההפקה הצרפתית: שימוש בשם של יצירת אמנות מפורסמת, דחיפה של פרשייה עתיקה סביב ציור מיני בוטה מהמאה ה-19, הוספה כתבלין עבור גופי התקשורת סוגיה של זנות בין קהילה הגאה-לסטרייטית. ואת המרכיבים כולם ערבבו באופן רשלני לתוך בלנדר קולנועי מדומיין והתוצאה: קינוח שנושא שם והתחזות של קינוח צרפתי. נשמע מבטיח ונראה אפילו טוב, אבל הטעם פשוט לא.
