מה עושים כשנגמרים הרעיונות לכתיבת סדרות "טראש", ומוצו כל סוגי פורמט ה"ריאליטי" שחושף גוף של בחורות ובחורים על גבי המסכים? חוזרים להעתיק ולשכפל את האמנות הכתובה

טור דעה: ER@N YERM!YA

הקצב המסחרר שבה חברת ההפקות נטפליקס יוצרת ומשחררת תכני צפיה בשלל שפות, כולל שיתופי פעולה גלובליים ובשפות רבות, כבר הפסיקה להדהים אותנו כצופים בשנה שעברה. אפשר לטעון גם כי כמות התוכן לעיתים מעידה על הבעיה ולא על ההצלחה. שעות על גבי שעות של סדרות וסרטים שדומים באופן מעורר חשד אחד לשני, ולעיתים נדמה כי נוצרו רק כדי לסמן "וי" כתוכן חדש למנויים. והדבר לא מפתיע לאחר שמסביב לעולם דיווחו על עזיבת מנויים במאות אלפים, ועם תחזיות לאובדן עתידי של כמעט מיליון משתמשים בריטים לדוגמה, על פי העיתון הבריטי The Guardian.

אז כיצד נטפליקס נלחמים בבעיה? האמת שאין לי מושג, כי עוד לא שוחחתי עם ההנהלה הבינלאומית. אבל נדמה לי כי בשנה האחרונה מנסים בחברת נטפליקס "ללכת על בטוח" ולהפיק סדרות שמבוססות על ספרים. כן, האמנות הכתובה חוזרת ובגדול (כזאת שבה אמן-סופר יושב ומשקיע לעיתים שנים בתכנון עלילה וכתיבה). היא מתורגמת ועוברת התאמות לאמנות ויזואלית, וכך מוצאת עצמה חוזרת לחיים, או מקבלת חיים חדשים, בזכות ענקית הסטרימינג.

כך לדוגמה, בשנה שחלפה הופקה אדפטציה לרומן "שבעת החיים של באלאמי" של הסופר הצרפתי נאתאל טראפ Nataël Trapp (צרפתית: (Les 7 vies de Léo Belami, וכך נוצרה סדרת הנוער The 7 Lives of Lea בנטפליקס, שכמובן התבססה בעיקר על הספר, בשינוי מספר עקרונות והתאמות למסך הבינלאומי.

וכעת, בשנת 2023 חושפים נטפליקס סדרה קשה, אמיתית ובועטת, שמבוססת באופן ישיר על רומן חדש (ואף משוחררת לצפייה תחת אותו השם), של אחת הסופרות החשובות והמסתוריות ביותר באיטליה, אירופה ובעולם הספרות כולו. הרומן הנפוליטני "חיי השקר של המבוגרים" (באיטלקית: La vita bugiarda degli adulti) שנכתב על ידי הסופרת אֶלֶנָה פֶרַנטֶה, ויצא לאור בשנת 2019 ותורגם לשפות רבות (כולל השפה העברית).

הרומן מכניס את הקוראים (וכעת גם את הצופים של נטפליקס) לאחת הערים המעניינות תרבותית-חברתית, ושנויות במחלוקת (בעקבות פרשות רבות סביב העבר המורכב שבה בין סמים, זנות, עוני, דייגו מראדונה ועוד). במרכז העלילה: השפה הנפוליטנית והאסתטיקה של העיר נאפולי, שבדרום איטליה בתחילת שנות ה-90. ושם הגיבורה ג'ובאנה טראדה בת ה-12 שומעת את אביה אנדריאה משווה בזלזול את המראה שלה לזה של אחותו המנוכרת וה"לא מוצלחת" ויטוריה (הדודה שלה). האמירה של אביה על כמה היא "מכוערת" שולח את ג'ובאנה המתבגרת לחיפוש אחר ויטוריה שנשכחה בצד ה"אחר" והקשה של נאפולי, כדי לגלות את הסודות שהחביאו ממנה המבוגרים לאורך חייה.

ומכאן, אנו נכנסים אל תוך מערבולת של ממש, דרך העיניים של ג'ובאנה המתבגרת: משברים אקזיסטנציאליסטים ושאלות על עצם הקיום האנושי, התפרקות מוחלטת של רעיון התא המשפחתי, בגידות, עישון סמים, עירום, כמיהה לסקס ופחד ממנו, חשיפה של עוני מכפיר בנאפולי אל מול צביעות של מעמד סוציו-אקונומי גבוה ומתנשא, ערעור מוסד הדת. וזה רק קצה הקרחון, או ביס אחד ממאפה הספוליאטלה הנפוליטני אם תרצו.

אז מה ה"ביג דיל"?

במרכז הסיפור, אנחנו בעצם מתלווים לנערה חכמה שמנסה למצוא את מקומה בעולם, ונאבקת בשקרים שסיפרו לה כל המבוגרים לאורך ילדותה.

יש סיפור, יש מוסרי השכל, יש חשיבה ביקורתית. לכל דבר יש סיבה, וגם לעירום המוצג בסדרה הנפוליטנית "La Vita Bugiarda Degli Adulti" יש כמובן הקשר נרטיבי מאוד מדויק עצוב ואמיתי.

ענקית הסטרימינג נטפליקס עשו לדעתי מהלך נכון ומדויק, "להוציא לאור-המסכים" ספרות כתובה שככל הנראה הייתה נותרת אנונימית לקהל הרחב, אילולא עיבוד קולנועי או טלוויזיוני מתאים. וההחלטה להציג אמנות מגיעה כמשב רוח מרענן והכרחי נגד אותן תכניות הריאליטי שהפיקו ורכשו בנטפליקס עד כה, בהם מלמדים את בני הנוער שצופים כי עירום על גבי מסך טלוויזיה יכול להיות חד-ערכי בלבד. "רק" של סלבריטאי-רשת סוג ד' שמגיעים לווילה או לאי בודד, ונדרשים לשכב ולהתפשט בשביל צפיות (Too Hot To Handle, Dating Around, Dated & Related, Single’s Inferno, love island והרשימה לצערנו עוד ארוכה).

ובסופו של דבר, בין אם בנטפליקס התכוונו להציע אלטרנטיבה לז'אנר הריאליטי, ובין אם סתם קרה בטעות מוחלטת, אנחנו נהנים מן הספק. צ'או.