טור דעה: ER@N YERM!YA

לפני מספר ימים מצאתי עצמי עם אחד הסוחרים בשוק הסיטונאי ברחובות בארבע לפנות בוקר, ושמעתי מבעד לרדיו-טייפ שניגן מאחוריו להיט ישן של שרית חדד. המנגינה והזיכרון, על אף על אף פער הגילאים בינינו העלה לנו חיוך על הפנים, ומצאנו עצמנו מוחאים כפיים תוך שסופרים קרטוני כרוביות. מאוחר יותר באותו היום, כשהמתנתי ברמזור אדום לא רחוק ממגדלי עזריאלי, שמתי לב ברכב משמאלי להייטקיסט בשנות השלושים, שמאזין ברדיו לתוכניתה של מרגול צנעני, ונחשו איזה שיר התנגן ברקע? כן, שרית חדד. הנחתי שגדל על אותם להיטים בשנות התשעים, ונזכר בהם ברגע קט ברמזור. או שבטעות התנתק לו SPOTIFY ברכב, והרדיו נכנס לפעולה.

בכל מקרה, שרית חדד הייתה שם. נוכחת ברקע של התרבות הישראלית על כל גווניה. והיא שרה על נושאים ספציפיים מתחילת הקריירה שלה: השתוקקות לאהבת לגבר, או שנאה וזלזול בגבר המחזר אחריה. אצל כולם מכנה משותף מעניין, אך לפני שנקפוץ למסקנות, אתחיל בדוגמה מתוך השיר "לב זהב" שכתב והלחין דני שושן. השיר, מתוך אלבומה החמישי "חוק החיים", יצא לאור בשנת 1998, והיה לאחד מלהיטיה הגדולים בקריירה, ובו שרה שרית על מה אין לה:
"אין לי מנוי, מנוי לקאנטרי-קלאב", "אין לי שגעונות סטייל שינקין-פלורנטין". חדד לא לוקחת חלק ב"מוזרות" שמתרחשת רק במרכז תל אביב, הבנו את המסר.

אז מה סוד הקסם של השיר? מה הופך אותו ל"כובש"? ומה מסתתר מאחורי מילות השיר, אם אבקש לשים את הניתוח המעמדי-חברתי בצד?
שרית מספרת בין השורות שהיא בסך הכל עוד בחורה "כזו רגילה", בזמן שקולה מלווה במקצב דרבוקות, העומד בחוקיות של מבנה שיר פופ, ולקראת סוף השיר מגיעה העצירה המפורסמת לז'אנר המוזיקה המזרחית של שנות ה90 המאוחרות – כלי הזורנה הכורדי נכנס לפעולה, על מנת לשדרג מעט את מקצב השיר ל"טראנס מזרחי" שיאפשר השמעה בהופעות חתונות ואירועים נוספים.

אני חושב ששרית בחורה חכמה מאוד, ובמשך הקרירה כולה
(במיוחד בתחילתה ואף בשיא בתחילת שנות האלפיים) בחרה בשירים שנכתבו עבורה ודנו מתחת לפני השטח בסוגיות מורכבות הקשורות בחייה הפרטיים, במסווה של קריירה ולהיטי רדיו קצביים.
רצון אותה בחורה "תמימה" במרבית שיריה להגיע לליבו של אותו אהוב, שרית היא בעצם מוצר. המוצר יושב על המדף ומחכה לגבר שיקנה אותו, כלומר אותה. "תבחר בי!" היא מבקשת דרך מילות השירים, כי "אין לי כסף, אבל יש לי לב זהב".

בדיעבד ניתן לשער כי הייתה קרועה בין הגשמת רצון משפחתה – להתחתן עם גבר ולהקים משפחה, לבין נטיותיה המיניות (יהיו אשר יהיו, כל אדם זכאי כמובן לחיות כיצד שמוצא לנכון), ועד לסגנון החיים שבחרה בו כיום הכולל גידול ילדים כאם חד-הורית.
כמה פעמים שמענו בשיריה של המותג "שרית חדד" לאורך הקריירה את המוטיב החוזר של אישה שאינה מצליחה להקים משפחה?

"בחום של תל אביב" שנכתב על ידי סמל הקהילה הגאה התל-אביבית עברי לידר, המעבירה באופן מטאפורי את סיפור חייו של עברי ישירות לחייה של שרית. השיח בין נשים/גברים, בעודם רודפים אחרי סקס וזוגיות בעיר החטאים הישראלית מתורגמת בקולה לטענות ביקורתיות על החברה הישראלית: "אוי מה אתם רוצים, אנשים מסובכים?" שואלת שרית את כל הסובבים אותה דרך מילותיו של עברי, שנשאלת פעם אחר פעם על מצבה האישי ונטיותיה המיניות.

גם בשיר "קצת משוגעת", שיצא בשנת 2003, שטיפס ברשת ג' עד למקום השלישי במצעד הפזמונים, מעביר בביקורת רבה, דרך קולה של שרית את המסר שהיא "קצת משוגעת, אבל לא באמת אכפת לי". לא באמת אכפת לשרית, מה לא הבנתם? היא אף בחרה לאותו האלבום בשנה זו שם, כסיסמא זועקת של קיטש המטשטשת את גבולות הנטייה המינית: "רק אהבה תביא אהבה"

כוכבת הזמר הבלתי-מעורערת הישראלית רוצה לחיות את חייה איך שהיא רוצה, ואם יקום גבר שינסה לעצור אותה "אני אקרא למשטרה! אז תשיג לך חיים…" , כמו שניסחה בלהיט הענק שלה "יאללה לך הביתה מוטי" בשנת 2001 שכבש את המצעד של רשת ג' במקום הראשון.

האם סיסמאות אלו, על גברים שאינם מצליחים "לתפוס" את שרית היו זעקותיה האישיות מבעד לטקסט הכתוב על רצונה לחיות חיים עם נשים, או לבד, או בצורה כלשהי שאינה כפי שהחברה מגדירה "סטרייטית" ?
גם דרך להיט נוסף שלה "חגיגה", מנסה הזמרת להגיב על השיח התקשורתי שאופף אותה במשך כל חייה. התגובה נעשית במספר חזיתות במקביל. תחילה הפזמון, שאמור לשדר שמחה, להיות להיט חתונות נפתח דווקא עם אקורד מינורי (Em) בזמן ששרית מכריזה "יש חגיגה" אך איזו חגיגה זו בדיוק אם כולם עצובים? אחר כך המנגינה מתמזגת עם קולה הכבד בשידור ציניות בולטת מאוד: "גם לך תהיה חתונה, אומרים שבעל זה אושר". אז אומרים.

אך לסיום אבקש דווקא להניח בצד את הניתוח (בדיעבד) של מילות השירים אל מול חייה האישיים, ואציין שאני באופן אישי מעריך מאוד את שרית בדיוק כפי שהיא, וחושב שכך כולם צריכים לחשוב. אזרחי המדינה כולה חייבים להודות לחדד על כמות בלתי נתפסת של להיטים שעזרו להרקיד, לשמח ולעודד במשך עשרות שנים את כולנו. ובשם כולנו נאחל לה שנים רבות של עשייה בריאות ואהבה. עכשיו רק נקווה שתחזיר את הזורנות לשירים.