ד"ר עלינא ברנשטיין, מרצה אהובה וחוקרת מוכשרת בתחום הטלוויזיה והתקשורת מזה שנים רבות במכללה למינהל ובאוניברסיטת תל-אביב התארחה השבוע במגזין, והתיישבה לשיחה צפופה עם ערן ירמיה (בוגר התכנית הרב-תחומית באמנויות, אונ' ת"א). בראיון עלו מספר נושאים בוערים בתחום הצפייה בתכנים טלוויזיוניים, על רקע משבר הקורונה שפקד את העולם כולו והותיר מאות מיליוני בני אדם מרותקים למסכים במרחב הביתי.

"…כל התכנים האחרים נצפים הרבה בצפייה מאוחרת…אבל גם אלה בעיניי לגמרי טלוויזיה."
ערן: האם הטלוויזיה הבריטית מצליחה להתמודד עם השינוי שנעשה בהרגלי הצפייה שהוכתבו על ידי שידורי הסטרימינג של אמזון, נטפליקס ודיסני?
ד"ר ברנשטיין: בשנה האחרונה הכל השתנה בהרגלי הציפייה בגלל הסגרים. בקהל המבוגרים 40% מזמן הערות שבשנת הקורונה הייתה מול מסכים בתוך כך הצפייה בפלטפורמות הסטרימינג הוכפלה במהלך אפריל 2020. באופן כללי עלייה של 31% בזמן המסך אצל מבוגרים בשנה האחרונה. בתוך הצפייה הזו כלולה צפייה של למעלה משעה בממוצע ביום בנטפליקס, אמאזון פריים ודיסני פלוס. 12 מיליון בריטים הצטרפו לפלטפורמות האלה בשנה האחרונה, 3 מיליון מתוכם מעולם לא היו מינויים לאף אחת מפלטפורמות הסטרימינג.
באופן כללי, לפני עידן הקורונה, בדור הצעיר הצטרפו לצפייה בפלטפורמות האלה אבל מבוגרים יותר נשארו נאמנים לטלוויזיה המסורתית. חשוב גם לשים לב שבנטפליקס, שאותה אני מכירה יותר, יש גם הרבה תכנים בריטיים ובתחום ההפקה יש יותר ויותר הפקות בריטיות בשיתוף פעולה עם נטפליקס.
ערן: אז עד כמה הקהל הצופים הבריטי נאמן לצפייה בתוכן מקומי תוצרת אנגליה?
ד"ר ברנשטיין: הרבה מאוד שנים הקהל הבריטי היה נאמן מאוד לטלוויזיה המקומית שלו. על מכשירי הטלוויזיה היו ארבעה כפתורים. בתחילת שנות ה-80 הצטרף ערוץ רביעי לטלוויזיה וזה לגמרי הספיק להם. הערוץ הרביעי channel4 הצטרף לערוץ המסחרי ITV ככזה ששידר גם תכנים אמריקאיים, אבל לא הרבה.
הבריטים אהבו את הטלוויזיה שלהם והיו נאמנים לה כמו למשפחת המלוכה, גם אם היו בה בעיות. בשנת 1997 הצטרף ערוץ חמישי והנוף התחיל להשתנות עם כניסה איטית של כבלים ולווין (מסיבות לוגיסטיות הרבה יותר לווין מאשר כבלים בהקשר הבריטי).
ואז ב-1998 הגיעה הטלוויזיה הדיגיטלית ופתחה הרבה מאוד אפשרויות לבריטים, אבל עדיין אם מסתכלים על נתוני הצפייה באופן כללי ולא מפולחים לפי גילאים עדיין רואים שהבריטים צופים באחוזים גבוהים ב-BBC וב-ITV. כשכן עושים את הפילוח רואים שהצעירים כן נודדים, כמו במדינות מערביות רבות, לפלטפורמות הסטרימינג.
ערן: האם לדעתך היה שינוי משמעותי בהרגלי הצפייה בטלוויזיה ברחבי העולם בעקבות משבר הקורונה?
ד"ר ברנשטיין: אני מניחה שיש אנשים שגילו את פלטפורמות הסטרימינג בזמן הקורונה ולא יוותרו עליהן בקלות, יש אנשים שאולי לא היו מודעים לאיכות של סדרות הדרמה העכשוויות וגילו את זה עכשיו, יכול להיות שיש אנשים שגילו גם את הנוחות של הצפייה בבית אפילו בסרטי קולנוע אבל מניחה שבטווח הקצר הרבה אנשים דווקא יחפשו דרכים לצאת, לבלות ופחות להיות בבית לצפות בטלוויזיה מה שהם עשו הרבה מאוד בתקופת הקורונה. בוודאי בשיאה.
ערן: האם את חושבת שההסתגרות בבית כמוטיב של השנה החולפת החזירה את השידור הטלוויזיוני למרכז הבמה ?
ד"ר ברנשטיין: בהחלט. בהתחלה בעיקר טלוויזיה ששידרה אקטואליה ועדיין, בוודאי בהקשר הישראלי, נשארנו עם מהדורות חדשות משעות אחר הצהריים המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות כולל תוכניות חדשות בלייט נייט. אבל ביחד עם תחושה של "overdose" (מנת יתר) של אקטואליה היו מי שרצו אסקפיזם וחיפשו תוכניות/סדרות/סרטים שיעזרו להם דווקא להתרחק מהאקטואליה וככה, בישראל כמו במדינות אחרות, נטפליקס הפכה לפופולארית במיוחד. כמובן שזה קשור גם לעובדה שבסגר הראשון בוודאי רוב האנשים באמת היו בבית ולא יצאו וחיפשו למלא את הזמן. גם בזה הטלוויזיה היא מרוויחה ברורה. בשני הכיוונים האלה הטלוויזיה באמת חזרה למרכז כי עובדה שבעת צרה אנשים לא הסתפקו בחדשות אונליין אלא העדיפו את הטלוויזיה וכאמור היא גם הייתה במקום שאליו רבים פנו כדי למלא את הפנאי הרב שפתאום נפל עליהם.

"הבריטים אהבו את הטלוויזיה שלהם והיו נאמנים לה כמו למשפחת המלוכה, גם אם היו בה בעיות."
ערן: בתור אחת שחוקרת שנים רבות את תחום הטלוויזיה הבריטית, לאן לדעתך המגמה הטלוויזיונית מתקדמת מבחינת תוכן ? האם הטלוויזיה הבריטית באה "לחנך" את הצופה הממוצע, או "לבדר" בלבד?
ד"ר ברנשטיין: ה-בי.סי.סי חרט על דגלו, כארגון שידור ציבורי, ליידע, לחנך ולבדר. בסדר הזה. כיום בטוח שחלק הבידור הוא מאוד מרכזי אבל הארגון הזה מצליח לשמר תמהיל כזה בין שלוש הרגליים האלה שהוא ממשיך להיות גוף השידור הנצפה ביותר בבריטניה גם ב-2021.
העובדה שהבידור הוא דומיננטי מאוד כיום באה לידי ביטוי בזה שגמר הגרסה הבריטית של "זמר במסכה" היתה תוכנית הטלוויזיה הנצפית ביותר של הערוץ בינתיים בשנת 2021 מלבד שידורי חדשות וספורט. ז"א הוא (BBC) עדיין ממלא את תפקידו כמיידע – עובדה שהחדשות שלו נצפות במספרים גבוהים והוא גם ממשיך לחנך אם ניקח לדוגמה את סדרות הטבע המושקעות והמשובחות שהוא מייצר. הערוצים המסחריים בוודאי הולכים יותר על "לבדר" אבל בהקשר הבריטי גם אלה משקיעים גם בתכנים שיכולים להחשב יותר מתחום ה"ליידע" ו"לחנך" גם אם זה לא לב הפעילות שלהם.
ערן: לסיום, אני חייב לשאול על הסוגייה הבוערת ביותר בתחום הצפייה. האם שידורי הטלוויזיה הם נחלת העבר ?
ד"ר ברנשטיין: צריך להגדיר "טלוויזיה" כדי לענות על השאלה הזו. אם הכוונה לטלוויזיה שצופים בה בעת שהיא משודרת על המכשיר הגדול (ההולך וגדל…) בסלון אז
כדי לענות על השאלה הזו צריך להגדיר "טלוויזיה". אם הכוונה לצפייה למה שמשדרים ממש עכשיו וצופים בו על המסך הגדול (ההולך וגדל) בסלון אז יש בוודאי דור שבשבילו זה עדיין לגמרי קיים אבל אצל הצעירים פחות. יש כמה תכנים שימשכו להיות נצפות באופן משפחתי ועל ידי כולם, סביר להניח, אלה קודם כל חדשות ואקטואליה, אבל גם ספורט וריאליטי שרוב הצופים רוצים לצפות בהם בזמן אמת. בוודאי באירועים הגדולים. אבל כל התכנים האחרים נצפים הרבה בצפייה מאוחרת בכל מיני VOD וכדומה ויש כמובן את פלטפורמות הסטרימינג אבל גם אלה בעיניי לגמרי טלוויזיה.
זה לא משנה אם אתה צופה בסדרה על גבי מסך הטלפון, אם היא הופקה בתקציב גדול, עומדים מאחוריה גורמי הפקה גדולים ובוודאי אם ממש הופקה עבור גוף טלוויזיה אז היא טלוויזיה וזה לא משנה, כאמור, אם אתה צופה בה שנה אחרי ששודרה לראשונה על האייפד שלך.
במובנים האלה הטלוויזיה היא ממש לא נחלת העבר.