בחודש נובמבר שעבר מצאתי את עצמי בעיר הנמל נאפולי, שבדרום איטליה. העיר המיוחדת והמסתורית, עמוסת הסטיגמות הלא כל-כך מחמיאות ומנגד ההיסטוריה העשירה, הזמינה אותי להסתובב בין הרחובות שלה: להריח, לטעום, לחוות ולחגוג יחד עם המקומיים את שמחת החיים היפים והטעימים.

שנה קודם לכן, צפיתי בסרט "יד האלוהים" (È stata la mano di Dio) של הבמאי הנאפוליטני פאולו סורנטינו (Paolo Sorrentino). הסרט, שצולם בנאפולי ומדבר על סיפור חייו האישיים של הבמאי, הותירו בי זיכרון של עיר מלאה בקסם, אהבה בלתי נגמרת לכדורגל ודייגו מראדונה, וכדורי המוצרלה די בופלו העסיסיים שהסבתא האיטלקייה מכרסמת בשוטים יפיפיים בארוחה קיצית משפחתית באותם רגעים מיוחדים ביצירה הקולנועית של סורנטינו. וכמובן שרציתי גם לטעום ולהרגיש שייך לנאפולי.

אז אחד החברים קבע סיור עם המדריכה המקומית אנה מוסקטי (Anna Muscetti), שמארגנת סיורי קולינריה ותרבות בעיר. והיא דאגה בדיוק לכך. בין רחובות העיר, מצאנו עצמנו קבוצת ישראלים מטיילים, טועמים וחווים את החיים הנאפוליטניים:

"אנה, אנחנו צועדים בעיר כבר כמה שעות ומרגישים משהו שונה באווירה כאן ביחס לשאר הערים המפורסמות באיטליה. זאת רק תחושה שלי?"

"נאפולי היא עיר מאוד מיוחדת ושונה מאוד מכל שאר הערים באיטליה", הסבירה אנה, "אני מאוהבת בעיר שבה נולדתי, ודווקא אוהבת לראות אותה מתוך נקודת המבט של המטיילים. ואני רוצה שהם ירגישו את המהות האמיתית של לחיות בעיר, ולהיות חלק מנאפולי."

"בנאפולי תוכלו ליהנות מאוכל רחוב שהוא זול ומאוד טעים", אנה הסתובבה לעבר הקבוצה והסבירה לנו תוך כדי הליכה, "אבל כאן, זול לא אומר פחות איכותי, כי המרכיבים תמיד טריים וטובים!"

את אוכל הרחוב המלוח היא סיכמה לשלושה סוגים:

הפיצה המקופלת: פיצה מרגריטה בגרסת הTOGO. הם מגישים אותה מקופלת, כדי שתוכל להמשיך לאכול את הפיצה תוך כדי הליכה.

הפיצה המטוגנת: מאוד עתיק. בתקופה שלא היה לאנשים תנור, השיטה הראשונה לבשל את הבצק הייתה בשמן עמוק. הפיצה המטוגנת היא כמו קלצונה, אבל מטוגנת.

הפריטטינה (Frittatina): שהיא כדור פסטה ממולא בדרכים רבות. זה תבשיל הפסטה TOGO של המקומיים.

המשכנו בהליכה, ואנה נעצרה בפתח בית קפה שמעליו מתנוסס השלט "Caffe Caldo Freddo"

"בנאפולי קפה נחשב למעין 'תרופה' יש לנו צורך לשתות כל כך הרבה קפה לאורך היום וזאת אחת הסיבות שאנחנו בכלל מצליחים לקום." הסבירה אנה בהומור.

"ולכל בית קפה יש את המשקה המיוחד משלו: קפה עם אגוזים, עם אניס, עם קצפת, וכאן מאחוריי יש את האהוב עלי ביותר: קפה עם גלידה בפנים שנקרא כאן בנאפולי בשפה המקומית Caldo Freddo שזה אומר קצת קר וקצת חם. זה ידוע בשאר איטליה בשם "affogato".

אז נכנסנו לבית הקפה, ואנה ישר בירכה לשלום את בעלי בית הקפה. התחושה היא כי כולם מכירים אחד את השניה בעיר הזאת. בעל ואשה, עובדים חרוצים שעוסקים במלאכת הכנת הקפה והגלידה – והכל תוצרת מקומית, בירכו בחזרה את כולנו בשמחה רבה.

"זה מרגיש בזמן שמטיילים בעיר נאפולי, ופוגשים את המקומיים שכולם מקבלים את פנינו באהבה גדולה. ונראה שהם גם נוהגים בצניעות ובעזרה רבה" זרקתי לעברה של אנה בזמן שברכנו לשלום את בעלי בית הקפה

"כן", הסבירה אנה "אנחנו אנשים חמים ויש לנו צורך גדול לתקשר עם אחרים. לדוגמה בזמן שהיינו בסגר בזמן הקורונה שרנו מהמרפסות ברחבי העיר, ומנאפולי זה התפשט לכל העולם."

"ולגבי אלו שמטיילים בעיר", הוסיפה "אנחנו מאוד שמחים לראות את נאפולי מלאה בתיירים וכל המקומיים מוכנים לעזור, לתת מידע, גם מדברים בידיים כשאין אפשרות לדבר את השפה."

"אתם כבר טעמתם את הספולייאטלה, (Sfogliatella) נכון?" שאלה אותנו אנה, כאילו מדובר באירוע חובה מרגע הנחיתה בנאפולי. המאפה המפורסם המקומי "יכול להיות פריך וקריספי, אבל לא חייב" הסבירה. "הוא ממולא בגבינת ריקוטה, קינמון, גרידה של לימון ותפוז. אבל רק החלק החיצוני משתנה, ואפשר להכין אותו משני סוגי בצק שונים: אחד פריך ואחד לא פריך."

ואם יש תופעה אמנותית שפשוט אי אפשר להתעלם ממנה, זה הייצוג של כדורגל בעיר נאפולי. המרחבים העירוניים פשוט מלאים בציורים, תמונות ופוסטרים שמוקדשים במיוחד לשחקן הכדורגל האגדי דייגו ארמנדו מראדונה, וב-via Emanuele de Deo יש את החומה המפורסמת ביותר של מראדונה. ומסתבר שאנשים מגיעים מכל העולם כדי לראות את ציור הקיר הזה.

אנחנו דווקא בסיור הגענו לקיר צדדי באחת מסמטאות העיר שעליו פוסטר של שחקן הכדורגל האגדי מראדונה, ואנה התעכבה והסבירה על הסיבות שברחבי העיר נאפולי מתנוססים פוסטרים של כוכב הענק, ציורי קיר וחולצות כדורגל של הכדורגלן המפורסם.

"בנאפולי יש שני 'F' חשובים מאוד: אוכל וכדורגל (Football and Food). וכשדייגו שיחק בנאפולי קראו להרבה תינוקות דייגו. אפילו כשילדתי את בני הבכור, היה ויכוח ביני לבין בעלי האם לקרוא לילד דייגו או לא. כל התושבים בעיר היו מאוהבים מראדונה ובכבוד שהוא הביא איתו לעיר שלנו."

"ואת הסכמת?" מיהרתי לשאול בסקרנות

"דווקא לא, למרות שאני מאוד אוהבת את השחקן. אמרתי לבעלי שיותר מידיי מהשכנים כבר קראו לבנים שלהם דייגו אז העדפתי שלא. ומראדונה היה ונשאר חשוב מאוד לכל הנפוליטנים. הוא גרם לנו להיות גאים להיחשב נפוליטנים כי ניצחנו פעמיים כשהוא שיחק בקבוצת הכדורגל שלנו, לפני 34 שנים."

ודווקא באותו רגע, בזמן שהבטנו בפוסטר של מראדונה חשבתי לשתף את אנה בזיכרונות שלי מאותו סרט "יד האלוהים" בו צפיתי שנה קודם לכן:

"את יודעת אנה, זה מזכיר לי שראיתי סרט בשנה שעברה על העיר נאפולי, ועל מראדונה', של במאי איטלקי מפורסם שנקרא פאולו סורנטינו."

אנה הביטה בי, ומייד ענתה "כן, פאולו היה השכן שלי, מילדות."

נותרתי המום מול אנה בזמן שהחזקתי את המטרייה השחורה שקניתי באחת הסמטאות של העיר, ואנה המשיכה להסביר לי:

"מראדונה היה חשוב מאוד עבור פאולו כי התשוקה לכדורגל ולמראדונה הצילה אותו, כמו שהוא מספר בסרט שלו."

וכך המשכנו את המסע ברחבי העיר, בזמן שאני מנסה לעכל את כל האוכל, ואת העובדה שהעולם שלנו יכול להיות מקום מיוחד, מרגש, מפתיע ובעיקר טעים.

יומן המסע נכתב בשיתוף פעולה עם המדריכה המוכשרת אנה, Anna Napoli

בקרו בדף הפייסבוק של אנה:

https://www.facebook.com/NapoliSocialEating

The post מראדונה, קולנוע ואוכל בעיר הנמל הצבעונית נאפולי, איטליה appeared first on Walter Benjamin Magazine.